מהו משפט פלילי?
ישנם כללי התנהגות שנועדו להפוך את חיינו במרחב הציבור לנעימים ונוחים יותר. אך ישנם כללי התנהגות, שתכליתם היא להתוות מדיניות וכללי "מותר ואסור". כזה הוא המשפט הפלילי. תפקידו של האחרון הוא לקבוע למעשה מה מותר ומה אסור לעשות.
מכאן, שההנחה הבסיסית של הדין הפלילי בכל מדינה דמוקרטית ומתוקנת היא, כי אזרח יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, למעט מה שהחוק אוסר עליו לעשות. אך כאשר אזרח עושה דבר שהחוק אוסר עליו לעשות, אזי תפקידה של המדינה הוא להעמידו לדין, כדי לשמור על שלום וביטחון הציבור. זהו על רגל אחת "המשפט הפלילי" המורכב משלל "אבני בניין" קטנות. במאמר שלהלן, ננסה לפרוש יריעה רחבה לגבי כל אבן ואבן המרכיבה את אותו הבניין, להלן.
ההליך הפלילי – ממעוף הציפור:
כאמור, ההליך הפלילי מורכב משלל אבנים קטנות, שיחדיו מקימות בניין שלם, שאפשר לכנותו "הליך פלילי". מהו ההליך הפלילי? כיצד הוא מתנהל? ממה הוא מורכב? אילו הליכים כדאי להכיר במסגרתו? על כך, בהמשך.
עבירה פלילית:
התיק הפלילי נפתח ברגע שמתבצעת עבירה פלילית, בין אם מדובר בתקיפה של אדם, גניבה, שוד, רצח, התפרעות, יידוי אבנים ודוגמאות רבות ונוספות. ברגע שמתרחש אירוע פלילי, תפקידה של המשטרה הוא לערוך חקירה פלילית, כדי לחתור לחקר האמת ולגלות מי ביצע את העבירה. עבירה פלילית יכולה להתגלות באמצעות תלונה או באמצעות גילוי ייזום של המשטרה (למשל: מידע מודיעיני).
חקירה:
במסגרת חקירה פלילית, למשטרה יש סמכויות רבות. בסמכותה לעצור אנשים שחשודים בעבירה, לערוך חיפושים על גופם של אנשים, בבתים ובבתי עסק. בסמכותה של המשטרה גם ליטול טביעות אצבע ולנהל מאגר זיהוי פלילי כדי להיעזר בממצאיו במסגרת חקירה/חקירות באופן כללי. בנוסף, למשטרה יש סמכות לחקור עדים, שכן החוק מחייב כל אזרח להשיב נכונה לשאלות שנשאלות ע"י איש חוק. יתר על כן, בסמכות המשטרה אף להשתמש בכוח לשם ביצוע מעצר, לרבות בנשק (בין אם לצורך מעצר ובין אם לצורך שמירה על ביטחון הציבור).
זאת ועוד, היות וישראל היא מדינה דמוקרטית ומודרנית, הרי שקיימים כללים רבים המתווים את התנהגות המשטרה. בין אותם כללים: אופן ההתנהגות והחובות המוטלים על חוקר משטרה במסגרת חקירה משטרתית. אחד הכללים הבסיסיים הוא – כי אדם שנחקר באזהרה במשטרה (כלומר, מי שנחקר בחשד לביצוע עבירה ולא בתור עד לאירוע), זכאי לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין פלילי לפני חקירה. יותר מכך, על חוקר המשטרה להזהיר את הנחקר, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש כראיה נגדו בהליך משפטי וכן כי זכותו להיוועץ בעו"ד פלילי. פגיעה בזכויות חשודים בחקירה במסגרת ההליך המשפטי, עשויה להביא אף לזיכוי ממשפט פלילי.
סגירת תיק או המשך חקירה?
חקירה פלילית יכולה להוביל לשני מהלכים: האחד – קצין משטרה או קצין חקירות ימצאו כי אין מקום לחקור או שאין ראיות לשם המשך חקירה פלילית ובשל כך, להורות על סגירת תיק פלילי. השני – לבצע מעצרים, לאסוף ראיות נגד חשוד או חשודים מסוימים ולמסור את חומר הראיות לידי התביעה המשטרתית או הפרקליטות, כדי שאחת מאותן רשויות יגישו כתב אישום בגין העבירה שנחקרה.
בנקודה זו, יש להבהיר מה ההבדל בין שני הגופים הללו. התביעה המשטרתית היא חלק מהמשטרה. היא מייצגת את המדינה ומגישה כתבי אישום, לרוב בעבירות קלות יותר, הנידונות בבית משפט השלום. הפרקליטות היא זרוע של משרד המשפטים והיא זו שמגישה כתבי אישום בעבירות חמורות יותר, לרבות כאלו שנידונות בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. בנוסף, הפרקליטות מייצגת את המדינה בערעורים, לרבות ערעורים לבית המשפט העליון.
נעיר גם, כי במסגרת חקירה פלילית, יכולה המשטרה לבצע מעצרים (כפי שיוסבר בהמשך) וגם לחקור חשודים. במקרים כאלו נפתחים תיקים נגד חשודים בעבירה, אפילו אם לא הוגש נגדם כתב אישום. בין היתר, תיק פלילי יכול להיסגר בגין חוסר ראיות, אך הוא גם יכול להיסגר בגין "חוסר אשמה".
לסיווג המתואר יש משמעות רבה ונבהיר: כאשר תיק פלילי במשטרה נסגר בשל חוסר ראיות, המרשם הפלילי כתוצאה מאירוע בו הוא נחשד, עדיין יישאר בגיליון הנתונים (בו יכולות רשויות השלטון לעיין בעת הצורך). הרישום המשטרתי עשוי להיות משמעותי, עבור בעלי תפקידים מיוחדים. במקרים כאלו, חשוד שנפתח נגדו תיק במשטרה, יכול לפעול לביטול רישום פלילי באמצעות פניה לתובע (אם הוא זה שסגר את התיק) או לקצין המשטרה (אם הוא זה שהורה על סגירת התיק). ככל שהבקשה נדחית, אפשר להגיש על כך ערר לפרקליטות המדינה. אגב, נעיר, כי כל אזרח יכול לערוך בדיקת רישום פלילי בעניינו, באמצעות פניה למשטרה ותשלום אגרה בדואר ישראל. בשולי הדברים, נעיר, שלא אחת גיליון כגון זה מתבקש בעת הגשת מועמדות למקומות עבודה. לכן, מחיקת רישום פלילי היא נושא משמעותי מאוד.
מעצר:
כאמור, במסגרת שלב החקירה, המשטרה רשאית לעצור חשודים בעבירה. תכליתו של מעצר מתחלקת למעשה לשתיים, ברוב המקרים. תכלית אחת היא הגנתית, קרי: ניתן לעצור אדם לשם שמירה על ביטחון הציבור. תכלית שניה, השכיחה והנהוגה בד"כ, היא מעצר לצרכי חקירה.
בישראל, שוטר רשאי לעצור אדם למשך 24 שעות בלבד. רק לבית המשפט יש סמכות לעצור חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום פלילי, לתקופה של עד 15 ימים ולאחר מכן – לתקופה נוספת של 15 ימים. כדי שבית המשפט יורה על מעצר של חשוד שלא הוגש נגדו כתב אישום, יש צורך בשני תנאים: האחד, הוא כי קיים יסוד סביר להניח שאותו חשוד היה מעורב בעבירה. השני, הוא קיומה של עילת מעצר, כגון: שיבוש חקירה, צרכי חקירה, שמירה על ביטחון הציבור ועוד. בנוסף נעיר, כי הערכאה המשפטית הדנה בהליכי מעצר לפני הגשת כתב אישום (מעצר כזה נקרא "מעצר ימים"), היא בית משפט השלום בלבד. על החלטת בית משפט השלום, אפשר להגיש ערר לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט יכול להורות על מעצר לימים ספורים, אך הוא גם יכול להורות על שחרור בתנאים מגבילים, כגון: הפקדת ערובה כספית, חתימה על ערבות של צד שלישי ועוד. לרוב, ההגבלה מוטלת כדי להבטיח שהחשוד ששוחרר יתייצב לחקירה, ככל שייקרא לה בגין האירוע לגביו נעצר.
מעצר עד תום ההליכים:
מעצר ימים, כאמור, עוסק במעצרו של חשוד שלא הוגש נגדו כתב אישום, קרי: הוא המעצר הרלוונטי לשלב החקירה. אך מה קורה כאשר תמה החקירה הפלילית? במקרה כזה, יתכן ויוגש נגד החשוד כתב אישום (על נושא זה יוסבר בהמשך) והחשוד ימתין בביתו וימשיך בחייו, עד לדיונים שיתקיימו בתיק הפלילי בעניינו. אך לרוב, לא כך המצב (אלא רק בעבירות קלות). בד"כ, כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד חשוד בעבירה פלילית, אזי היא תגיש בד בבד בקשה למעצר עד לתום ההליכים הפליליים.
מעצר עד לתום ההליכים הפליליים כשמו כן הוא, הוא נמשך עד לסיום המשפט הפלילי, או עד חלוף תשעה חודשים – לפי המוקדם. ככל שחלפו תשעה חודשים, רק בית המשפט העליון רשאי להורות על הארכת מעצר נוספת לתקופה של חצי שנה.
בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים מוגשת לבית המשפט, שאליו מוגש כתב אישום. זאת, בניגוד לבקשה למעצר למספר ימים. כלומר, אם כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי, אזי האחרון הוא גם זה שידון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים (השופט שדן בבקשת המעצר אינו השופט שידון בתיק הפלילי). כמו כן, על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים יש צורך בשני תנאים:
התנאי הראשון: הוא קיומן של ראיות לכאורה, כלומר יש צורך שהמדינה תציג תשתית ראייתית לכאורה, שעשויה בסיום ההליך הפלילי, ברמת וודאות קרובה, להביא להרשעת החשוד. ככל שאין ראיות לכאורה נגד החשוד, עשוי בית המשפט להורות על שחרור החשוד בתנאים מגבילים, אף ללא כל תנאי מגביל.
התנאי השני: על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים, יש צורך גם בקיומה של "עילת מעצר". כלומר, יש צורך להראות שהחשוד חשוד בעבירה חמורה שיכולה לסכן עדים פוטנציאלים ובכלל זה, את ביטחון הציבור. חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), קובע כי ישנן מספר עבירות, שמקימות באופן אוטומטי "חזקת מסוכנות". אלו לרוב עבירות המתה, אלימות או אלימות כלפי בת זוג, מין ועוד. במקרים כאלו, על החשוד להראות כי אין הוא מסוכן לציבור, למתלונן או לעדים וכפועל יוצא, עליו לשכנע את בית המשפט, כי ניתן לשחררו ולו בתנאים מגבילים.
ככל שהתקיימו שני התנאים המתוארים, אזי רשאי בית המשפט להורות על מעצר החשוד עד לתום ההליכים. אך אף על פי כן, אפילו אם התקיימו אותם תנאים, קובע חוק סדר הדין הפלילי כי בית המשפט חייב לבחון גם חלופת מעצר, כדי לפגוע כמה שפחות בכבודו של הנאשם ובזכויותיו. אין ספק, שאדם הנמצא במעצר עד לתום ההליכים, כאשר טרם הורשע בדין, נפגע פגיעה קשה בזכויותיו. לכן, בית המשפט חייב לבחון אפיקים שבהם הנאשם יהיה תחת מגבלות, אך לא בהכרח מאחורי סורג ובריח. בין היתר, בית המשפט ייעזר לרוב בתסקיר של קצין מבחן וכן ערבים (צדדים שלישיים), שיפקחו על הנאשם. קיומם של ערבים אלו, יכול לסייע בלשכנע את בית המשפט בצדקת החשוד וכן לשחררו בתנאים מגבילים.
נעיר, כי הפרה של תנאי שחרור, במקרים שבהם חשוד עתיד היה להיעצר עד לתום ההליכים, מביאה לרוב למעצר מאחורי סורג ובריח. בנוסף, משום שהליכי מעצר עד לתום ההליכים פוגעניים מאוד ויש להם השפעה מהותית על ההליך הפלילי ועל זכויותיו של הנאשם, בית המשפט מחויב למנות לנאשם עורך דין פלילי, שייצגו בהליך.
שימוע לפני כתב אישום:
בין מעצר הימים, החקירה וסיומה, קיים הליך נוסף. הליך זה נקרא "שימוע פלילי". זהו למעשה הליך, שתכליתו לאפשר לנאשם לשכנע את התביעה להימנע מלהגיש נגדו כתב אישום. רק נאשם שחשוד בעבירה מסוג פשע (קרי: עבירה שהעונש בגינה גבוה משלוש שנים), זכאי שייערך שימוע בעניינו. בנוסף, שימוע יכול להיעשות בעל פה, אך הוא יכול להיעשות בכתב: חוק סדר הדין הפלילי קובע, כי רק עם העברת חומר הראיות מהמשטרה לתביעה, רשאי הנאשם לפנות בכתב לתביעה הרלוונטית (כלומר – או תביעה משטרתית או פרקליטות), בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום.
קיימת אפשרות לערוך, כאמור, שימוע בעל פה, אך לא מכוח חקיקה ראשית, אלא כפריווילגיה ונהלים פנימיים, שהתביעה מיישמת, לעיתים, כלפי נאשמים. נעיר גם, כי אם המדינה פוגעת בזכות השימוע של הנאשם, המשמעות יכולה להתבטא בביטול כתב האישום.
הגשת כתב אישום:
החקירה הפלילית הסתיימה, השימוע לא צלח ועתה מתחיל "המשפט הפלילי". עד כה, לא עסקנו במשפט הפלילי, אלא בשלב המקדמי למשפט, קרי: מעצר, חקירה, שימוע ועוד. עתה, אנו עוברים לפסים אחרים. כלומר, לשלב השני בהליך הפלילי והוא שלב המשפט.
כתב אישום הוא למעשה "כתב תביעה". זהו מסמך, שהמדינה מגישה לבית המשפט, שבו היא מנמקת באילו עבירות היא מאשימה את החשוד, מהן העובדות שמקימות את העבירות בהן הוא מואשם ומהי רשימת העדים, באמצעותם היא מבקשת להוכיח את אשמת הנאשם. עתה נעיר, כי במשפט הפלילי, המדינה היא שצריכה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע עבירה פלילית. כאשר יש ספק בכך, הנאשם יזוכה בדין.
כתב אישום, בפן הפורמאלי, צריך לכלול את פרטי הנאשם, את פרטי בית המשפט שאליו הוגש כתב אישום, את עובדות האירוע הפלילי (לרבות תאריך, כתובת ועוד) וכן את רשימת העדים שיעידו בפני בית המשפט. בנוסף, בכתב האישום המדינה צריכה להבהיר האם בכוונתה לדרוש, בסיום ההליך הפלילי (במקרה בו הנאשם יורשע בפלילים), האם היא תעתור למאסר בפועל.
תשובה לכתב האישום:
לאחר שהוגש כתב האישום לבית המשפט, הנאשם יקבל לידיו העתק והזמנה לדיון. בדיון אליו הוא יוזמן, יהיה עליו להשיב לעובדות כתב האישום. זהו למעשה שלב הנקרא "שלב ההקראה".
בנקודה זו, הנאשם יכול לפעול בשלוש דרכים:
דרך 1: הנאשם יכול לטעון טענות מקדמיות, כמו היעדר סמכות מקומית, היעדר סמכות עניינית, פגם או פסול בכתב האישום ועוד. ככל שטענת ההגנה המקדמית תתקבל, בית המשפט יכול או לבטל את כתב האישום (אז תוכל המדינה להגיש אותו שוב), או לפעול לתיקון הפגם. למשל, אם הנאשם טוען לפגם או פסול בכתב האישום, אזי בית המשפט יכול פשוט להורות על תיקונו.
דרך 2: להודות בעובדות כתב אישום. במקרה כזה, אין למעשה צורך לנהל הליך פלילי, משום שהנאשם מודה בעובדות כתב האישום. במקרה כזה, אנו עורכים "קפיצה" מהשלב בו אנו נמצאים עתה, קרי: שלב הקראת כתב האישום, לשלב שיוסבר בהמשך המאמר, הנקרא "טיעונים לעונש". על הנאשם יהיה לשכנע את בית המשפט להקל בעונשו, כאשר במקביל המדינה תטען, ברוב המקרים, כי עונשו של הנאשם צריך להיות חמור יותר. לאחר מכן, בית המשפט "יגזור את דינו של הנאשם". במילים אחרות: בית המשפט יטיל על הנאשם את העונש הראוי בעיניו בנסיבות העניין.
דרך 3: הנאשם יכול לכפור בעובדות כתב האישום. או אז יתנהל ההליך הפלילי כסדרו.
פרשת התביעה:
הנאשם כפר, כאמור, בעובדות כתב האישום. לכן, עתה אנו מתחילים בניהול התיק הפלילי. השלב הראשון במשפט הפלילי, הוא שלב פרשת התביעה. זהו השלב שבו המדינה תציג את ראיותיה. ראיות אלו יוצגו בבית המשפט באמצעות עדים. למשל: אם המדינה רוצה להציג את חקירת הנאשם במשטרה – היא תגיש את החקירה באמצעות השוטר, שגבה את העדות מהנאשם. אם המדינה רוצה להציג עד ראיה לאירוע, היא תעיד גם אותו. לנאשם, בשלב הזה, תהיה הזכות לחקור את עדי התביעה בחקירה נגדית, כדי להפריך את גרסאותיהם. עם סיום פרשת התביעה, על התובע להצהיר בפני בית המשפט "אלו עדיי".
פרשת ההגנה:
עם סיום פרשת התביעה, מתחיל, למעשה, לדעת עורכי דין פליליים (רובם המוחלט למצער), השלב הקריטי ביותר לנאשם. זהו השלב, שבו הנאשם צריך להציג את ראיותיו וכן השלב שבו הנאשם יכול להעיד בעצמו או להימנע מלהעיד. יש להבהיר, כי היתרון הגדול של הנאשם בהליך הפלילי הוא העובדה, שהוא לא חייב להציג את ראיותיו בפני התביעה, אלא שהוא רשאי להפתיע את התביעה. כל זאת, למעט חריג אחד, כאשר מדובר בחוות דעת של "מומחה" (למשל: רופא, מומחה בליסטי ועוד). לכן, זהו השלב שהנאשם יכול להפתיע את התביעה ולהציג ראיות סותרות וזהו השלב שבו הנאשם יכול להציג את גרסתו. עם סיום פרשת ההגנה, גם הסניגור צריך להצהיר בפני בית המשפט "אלו עדיי".
סיכומים:
עם סיום פרשת ההגנה ופרשת התביעה, הצדדים יסכמו את טענותיהם בפני בית המשפט. זהו השלב, שבו כל אחד מהצדדים יוכל להפנות את בית המשפט לנקודות חשובות שמסייעות לטענותיו. התביעה תפנה את בית המשפט לאמירות של העדים ולראיות שהיא הגישה לבית המשפט, במטרה להמחיש ולשכנע את בית המשפט כי יש להרשיע את הנאשם. הנאשם, מנגד, ינסה להראות סתירות שהתגלו מפי עדי התביעה וכן לראיות נוספות, שדווקא יכולות להטות את הכף לטובתו ולזיכויו.
הכרעת דין:
לאחר סיום שמיעת התיק לגופו, קרי: לאחר הסיכומים, יתפנה בית המשפט לכתוב את הכרעת דינו. במסגרת הכרעת הדין, יקבע בית המשפט – האם הנאשם אשם או זכאי. יתכן שבית המשפט יקבע, כי הנאשם זכאי מחלק מהעבירות שיוחסו לו אך אשם באחרות ועוד. את הכרעת הדין יש להקריא בפני הנאשם וככל שבית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם, עליו לעשות כן כבר בפתח הקראת הכרעת הדין.
אם הנאשם זוכה, מסתיים לו בנקודה זו ההליך הפלילי, אך עדיין המדינה מנגד יכולה לערער בתוך 45 ימים מרגע מתן הכרעת הדין. אם הנאשם מורשע בפלילים, אנו עוברים לשלב הבא.
טיעונים לעונש:
אם הנאשם הורשע בפלילים, השלב הבא בהליך הפלילי, יהיה שלב הטיעונים לעונש. בחלק הקודם, הסברנו כיצד עם הקראת כתב האישום, ניתן לדלג ישירות לשלב דנן (כלומר: שלב הטיעונים לעונש) וזאת, אם הנאשם הודה בעובדות כתב האישום. עתה אנו מגיעים לאותו השלב, אך לאחר ניהול תיק פלילי מן המסד ועד הטפחות.
כאמור, במסגרת הטיעונים לעונש, המדינה צריכה להציג את ראיותיה ולטעון לעונש מסוים. הנאשם, מנגד, צריך לשכנע את בית המשפט להקל עליו בעונשו ולשם כך (כמו המדינה) הוא רשאי להציג לבית המשפט ראיות, כגון: אסמכתאות לגבי מצב רפואי, מצב נפשי, מצב משפחתי, להעיד עדי אופי ועוד.
גזר דין:
עם סיום הצגת הטיעונים בשלב הטיעונים לעונש, יתפנה בית המשפט למלאכת גזירת הדין. לשם כך, על בית המשפט לקבוע, קודם כל, מהו מתחם העונש ההולם את הנאשם, בגין העבירה בה הוא הורשע. כלומר, מתחם ענישה צריך לכלול עונש מקסימלי שאפשר לגזור על הנאשם ועונש מינימאלי. לאחר מכן, בית המשפט יגזור את דינו של הנאשם (כלומר: יטיל עליו עונש) בתוך מתחם הענישה. העונש יכול להיות העונש המקסימלי במתחם או העונש המינימלי – שנמצא "באמצע" המתחם ועוד.
בית המשפט יכול לגזור על הנאשם עונשים רבים, כגון: מאסר בפועל, מאסר שירוצה בעבודות שירות, קנס, מאסר על תנאי, עבודות לתועלת הציבור, פיצויים לקורבן העבירה ועוד.
ערעור:
עם סיום השמעת גזר הדין, מסתיים למעשה ההליך הפלילי. עם זאת, הנאשם והמדינה יכולים בשלב הזה לערער על גזר הדין או על הכרעת הדין (או על כולם ביחד), בתוך 45 ימים. יוער, שערעור יכול להיות מוגש רק לאחר מתן גזר הדין.
לסיכום:
ההליך הפלילי הוא הליך מורכב, קשה, הכולל מגוון רב של הליכים, דינים וחוקים. במאמר דנא, הצגנו על רגל אחת מדריך שלם להליך הפלילי. אך זהו מדריך לא שלם, משום שההליך הפלילי כולל עוד הרבה מאוד נדבכים, שהיריעה במאמר דנא קצרה מלהכיל. את המאמר דנא נסכם בהמלצה חמה: במסגרת ההליך הפלילי חשוב עד מאוד להיעזר בשירותיו של עורך דין פלילי מנוסה ומיומן. רק עורך דין פלילי יוכל לסייע לכם להיחלץ מההליך בצורה מיטבית.