לשתף זה כיף:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on telegram
Share on email
Share on whatsapp
Share on tumblr

לייעוץ ראשוני ללא התחייבות

עבירות המתה

העבירות החמורות ביותר הקיימות במשפט הפלילי הן עבירות "המתה", כאשר לרובנו, המילה "עבירת המתה" מתקשרת בדרך כלל ל"עבירת הרצח". אך מבחינה משפטית, לא כל מוות (מצער ככל שיהיה), שנגרם בשל התנהגות או מעשה של אדם אחר, מהווה בהכרח "רצח". לכן, בספר החוקים הישראלי ישנם 3 סוגים של עבירות "המתה", שכדי להוכיח כל אחת מהן, יש צורך בהוכחת יסודות מסוימים. לכל אחת מהן יש גם מאפיינים מיוחדים.

במאמר שלהלן, נסקור את עבירות ההמתה בישראל ונסביר בהרחבה, מה הדין לגבי כל עבירת המתה. לאחר מכן, נציג מספר טיפים, לאופן שבו כדאי לנהוג במקרה שנעצרתם לחקירה, בחשד למעורבות בעבירת המתה.

אילו עבירות המתה קיימות במשפט הישראלי?
כל עבירות ההמתה קבועות בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בחוק העונשין, קבועות 3 עבירות המתה, שכל אחת מהן חמורה יותר מרעותה. נסביר:

עבירת ההמתה הראשונה, היא עבירה הנקראת "גרימת מוות ברשלנות". עבירה זו קבועה בסעיף 304 לחוק העונשין והיא מתייחסת לסיטואציה, שבה אדם גורם ברשלנות למוות של אדם אחר. מדובר בעבירה הקלה ביותר, במדרג עבירות ההמתה.

עבירת ההמתה השנייה הקבועה בחוק העונשין, היא עבירת "הריגה". עבירה זו קבועה בסעיף 298 לחוק העונשין. מצד אחד, מדובר בעבירה חמורה שעונשה עשוי להגיע עד 20 שנות מאסר. מצד שני, זו עבירה פחות חמורה מעבירת הרצח.

עבירת ההמתה השלישית הקבועה בחוק העונשין, היא גם העבירה החמורה ביותר: עבירת הרצח. עבירת הרצח מתייחסת למקרים, שבהם אדם רוצח אדם אחר ביודעין ובכוונה תחילה. יתרה מכך, מי שמורשע בביצוע הרצח, דינו מאסר עולם. הטעם לכך הוא ערך קדושת החיים. הגישה בכל חברה תרבותית היא, כי יש להרחיק מהחברה אדם שביצע רצח מתוכנן, בכוונה תחילה. כפי שפסק בית המשפט העליון: "חברה המקדשת את חיי האדם כערך מוסרי עליון, אינה יכולה להשלים עם הורדת הרף של האחריות המשפטית, למעשים של המתת אדם בכוונה". (ע"פ 2534/93‏, מליסה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 597, פסקה 19).

מהם יסודותיה של עבירה פלילית?
כל עבירה פלילית מורכבת משני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד "עובדתי". במסגרתו, על התביעה המבקשת להאשים אדם, להוכיח כי הנאשם ביצע עבירה מסוימת מבחינה עובדתית. בנוסף, בחלק מהעבירות נדרש, כי בתוך היסוד העובדתי, התביעה תוכיח רכיב נוסף, הנקרא "רכיב תוצאתי". כלומר, שהמעשה שביצע הנאשם, גרם למוות. יש לציין, כי בעבירות המתה, התוצאה היא תמיד מוות של קורבן מסוים.

היסוד השני שאותו יש להוכיח בכל עבירה פלילית, הוא יסוד "נפשי". כלומר, התביעה המבקשת להוכיח שנאשם ביצע עבירה, צריכה להראות כי הנאשם היה "מודע" למעשהו וכן לנסיבות המעשה. בעבירות מסוימות, התביעה צריכה גם להוכיח, שהנאשם התכוון לתוצאה של המעשה.

לרוב, הוכחה של יסוד עובדתי ויסוד נפשי, מתבצעת בהתאם לנסיבות העניין. לדוגמא, אדם שביקש לתקוף אדם אחר במכשיר כלשהו וביצע עבירה של תקיפה, מקיים את היסוד העובדתי – במידה והוא אכן תקף אדם אחר. מבחינת היסוד הנפשי, אפשר יהיה להוכיח כי הוא היה מודע למעשה, מכיוון שהוא ניגש למקום מסוים ואף מראש החזיק מכשיר מסוים, שבו הוא עשה שימוש בעת התקיפה. נעיר, כי לא קל להוכיח עבירה פלילית. ככל שהעבירה חמורה יותר, כך גם היסוד הנפשי והעובדתי מורכבים וקשים יותר להוכחה.

עבירה של גרימת מוות ברשלנות:
עבירה של גרימת מוות ברשלנות קבועה בסעיף 304 לחוק העונשין, שם היא מוגדרת להלן: "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר 3 שנים". זאת בניגוד לעבירת הרצח, שלגביה נרחיב בהמשך וכן בניגוד לעבירת ההריגה. עבירה של גרימת מוות ברשלנות אינה דורשת יסוד של "כוונה או רצון מוקדם" לגרום למותו של אדם אחר. מדובר בעבירה, שלשם התהוותה יש להוכיח, כי מותו של הקורבן נעשה עקב "מחדל" של מי שגרם למוות.

כאמור, בכל עבירה פלילית יש להוכיח יסוד עובדתי ונפשי. כאשר אנו עוסקים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עלינו להוכיח את היסודות הבאים: ראשית, יש להוכיח כי הנאשם נהג ב"מחדל". כלומר, לא ביצע מעשה, שהייתה עליו חובה לעשותו. בנוסף, יש להראות כי אותו נאשם היה מודע לכך שהוא אינו מבצע מעשה, שעליו לעשות מכוח חובה מסוימת. "חובה" עשויה להילמד מנסיבות העניין, כפי שנמחיש בהמשך, במספר דוגמאות. יוער, כי "חובה" המוטלת על אדם, יכולה להילמד מחוקים שונים.

הבה נציג שתי דוגמאות:
אדם שהניח מכשול ברחוב והמכשול גרם למוות של הולך רגל, עשוי להיות מואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. במקרה כזה, החובה שהוטלה על אותו אדם, היא לא להניח מכשול בדרך שבה אנשים הולכים ועלולים להיפגע מאותו המכשול. המחדל של אותו אדם, היה בעצם הנחת מכשול. המודעות של אותו אדם באה לידי ביטוי בהתעלמות או בחוסר ציפיות, כפי שמצופה מאדם סביר, לעובדה שהמכשול שאותו הניח ברחוב, עשוי לגרום למוות.

דוגמא נוספת באה לידי ביטוי, במקרה של קבלן שמעסיק פועל בניין, אשר נהרג עקב ליקויי בטיחות. במקרה כזה, הקבלן עשוי להיות מואשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. החובה המוטלת על הקבלן, קבועה במגוון חוקי בטיחות, בפרט חוקים ותקנות המתייחסות לבטיחות במקום העבודה. ה"מחדל" שביצע הקבלן, יהיה שלא דאג לכך שמקום העבודה יהיה בטיחותי, עפ"י כללי בטיחות. מבחינת היסוד הנפשי, הרי שהוא נהג באדישות או בחוסר מודעות, לכאורה, לעובדה שליקויי הבטיחות עשויים לגרום למותו של פועל העובד תחת פיקוחו.

דינה של עבירת ההריגה:
עבירת ההריגה קבועה בסעיף 298 לחוק העונשין, כדלקמן: "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, ייאשם בהריגה ודינו מאסר 20 שנים". הלכה למעשה, עבירת ההריגה מתקיימת כמעט בכל מקרה, שבו אדם מאבד את חייו כתוצאה ממעשה של אדם אחר. כפי שנפרט בהמשך, לא פעם המדינה מאשימה חשודים בעבירת הריגה, במקרים שבהם היא סבורה, כי משפטית, היא עשויה להתקשות להוכיח את יסודות עבירת הרצח (שהיא עבירה מורכבת יותר להוכחה בבית המשפט).

על מנת שעבירת ההריגה תתגבש, יש צורך להוכיח את הרכיבים הבאים: ראשית, יש צורך להוכיח כי אדם ביצע מעשה מסוים, שגרם למותו של אדם אחר. לחלופין, יש צורך להוכיח כי אדם ביצע מחדל "אסור" (לדוגמא, התנהג בניגוד מפורש להוראה חוקית מסוימת), שגרם למוות של אדם אחר. שנית, יש צורך להוכיח כי האדם אשר מיוחסת לו עבירת הריגה, היה מודע למעשה ולנסיבות המעשה שביצע.

הבה נמחיש בשתי דוגמאות:
לכאורה, ניתן להאשים אדם, שהתקוטט עם אדם אחר ובמהלך התקיפה גרם למותו, בעבירה של רצח. במקרה כזה, יהיה צורך להוכיח את יסודות עבירת הרצח, שהם כאמור מורכבים יותר. עם זאת, אפשר יהיה להאשימו בעבירה של הריגה. במקרה כזה, יהיה צורך להראות כי מעשה התקיפה גרם למותו של אותו אדם. כמו כן, יהיה צורך להראות, שמי שביצע את העבירה היה מודע לכך שבהתנהגותו, הוא הביא להריגה של המנוח.

דוגמא אחרת: אדם נהג תחת השפעת אלכוהול ברכב פרטי, חצה צומת באור אדום וגרם למוות של הולך רגל. במקרה כזה, אפשר, לכאורה, להאשימו גם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. לעומת זאת,, אפשר גם להאשימו בעבירה של הריגה. יהיה צורך להוכיח כי הוא ביצע מחדל אסור, דהיינו: נהג תחת השפעת אלכוהול וחצה צומת באור אדום. לחלופין, אפשר יהיה להוכיח, כי הוא ביצע מעשה שגרם למוות. המעשה באותו מקרה, הוא נהיגה תחת השפעת אלכוהול וחציית הצומת באור אדום. בנוסף, יהיה צורך להוכיח שהנאשם היה מודע לכך שהוא נוסע בהשפעת אלכוהול וכן לעובדה שהוא חוצה צומת באור אדום. דהיינו: יש להראות כי הוא היה מודע לעובדות, שעשויות להוביל למותו של אדם אחר.

כאמור, העונש לגבי עבירת ההריגה עומד על 20 שנות מאסר, שכן מדובר בעבירה חמורה מאוד. כמו כן, חשוב להדגיש, כי הדוגמאות שהוצגו, "יפות על הנייר", אך המציאות מורכבת מאוד. הוכחה של עבירת ההריגה אינה פשוטה כלל ועיקר. זאת, עוד בטרם הצגנו את טענות ההגנה שנאשם יכול לטעון, במסגרת משפט פלילי העוסק בעבירת המתה.

דינה של עבירת הרצח:
עבירת הרצח היא העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי. כשמה כן היא, גדיעת חיים בכוונה תחילה, תוך תכנון מוקדם והכנה מוקדמת. מדובר בעבירה שהעונש בגינה הוא מאסר עולם, למעט חריגים מסוימים שנציג בהמשך. נדגיש, כי בניגוד לעבירת ההריגה והעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירת הרצח היא עבירה שלא קל להוכיח בבית המשפט, משום שהיא כוללת בחובה מספר יסודות ספציפיים, שעל התביעה להוכיח במסגרת משפט פלילי העוסק בעבירת הרצח. נסביר:

עבירת הרצח קבועה בסעיף 300 לחוק העונשין, הקובע כדלקמן: "(1) גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו; (2) גורם בכוונה תחילה למותו של אדם; (3) גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה; (4) גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש". מכאן, שעבירת הרצח כוללת מספר עבירות משנה חלופיות, כמו רצח הורים, רצח של אדם תוך כדי ביצוע עבירה אחרת ועוד. כל אותן "עבירות המשנה", הן חריפות מאוד בחומרתן. לא בכדי, העונש על עבירת רצח עומד על מאסר עולם.

בשונה מעבירת ההריגה ועבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירת הרצח טומנת בחובה יסודות מסוימים וספציפיים, אותם צריכה התביעה להוכיח, במסגרת משפט פלילי העוסק בעבירת הרצח. לא מדובר ביסוד נפשי "קלאסי", כפי שיש להוכיח ברוב העבירות הפליליות, אלא ביסודות מסוימים שקבועים בעבירת הרצח עצמה. נבהיר להלן:

יסוד 1 – מעשה: כמו בכל עבירה פלילית, גם לצורך התגבשותה של עבירת הרצח, יש צורך ביסוד עובדתי המתבטא בקיומו של "מעשה" מסוים, אשר גרם למוות.

יסוד 2 – מודעות למעשה: כמו בכל עבירה פלילית, גם בעבירת הרצח יש צורך להוכיח שהנאשם היה מודע למעשה שביצע וכן התכוון לעשותו (וכאן, השוני בין "רצח" לעבירת "הריגה". באחרונה אין צורך להוכיח כוונה, אלא דיי במעשה ובמודעות). כלומר, עבירת הרצח היא עבירה שהיסוד הנפשי הנדרש לצורך הוכחתה מחמיר יותר. זאת, מכיוון שיש צורך להוכיח, פוזיטיבית, כי הנאשם היה מודע למעשהו והתכוון לבצעו.

יסוד 3 – כוונה תחילה: יסוד ה"כוונה תחילה", הוא היסוד המיוחד בעבירת הרצח, אותו התביעה צריכה להוכיח במסגרת משפט פלילי. יסוד "הכוונה תחילה" קבוע בסעיף 301 לחוק העונשין. כדי להוכיח "כוונה תחילה" של מי שמואשם בעבירת רצח, יש להוכיח 3 תנאי משנה, להלן:

החלטה להמית: זהו הרכיב הראשון. במידה והמדינה מאשימה אדם בעבירת רצח, עליה להוכיח באמצעות ראיות, כי הנאשם החליט מראש להמית את הקורבן. הכנה: זהו הרכיב השני. לא רק שיש להוכיח שהנאשם בעבירת רצח החליט מראש לרצוח אדם אחר, אלא יש גם להראות, כי הוא הכין כלי חד או התכונן למעשה הרצח. לדוגמא: רכש נשק מראש, נטל סכין ויצא מביתו לבית הקורבן ועוד. היעדר קנטור: זהו הרכיב השלישי הנדרש להוכחתה של עבירת הרצח. אך בניגוד לשני הרכיבים הראשונים שהוזכרו, רכיב היעדר הקנטור הוא רכיב שלילי. דהיינו, על המדינה להוכיח במסגרת עבירת הרצח, כי הנאשם התכונן למעשה רצח וכן החליט מראש לבצע רצח. אך יחד עם שני הרכיבים הללו, על המדינה להוכיח, כי הנרצח לא התגרה בנאשם לפני אירוע הרצח. לדוגמא, במידה ומוכח כי הרצח נעשה במהלך קטטה שהחלה בשל התנהגות הקורבן, אזי יתכן כי המדינה תתקשה להוכיח את עבירת הרצח. זאת, מכיוון שיסוד "היעדר הקנטור" לא התקיים. במקרה כזה, המדינה, ככל הנראה, תיאלץ להסתפק באישום של עבירת ההריגה (יודגש כי דוגמא זו היא תיאורטית. יש גם מקרים, שבהם נאשמים הרגו את הקרבן בעקבות קטטה שקדמה לה התגרות והואשמו ברצח).

מכאן שעבירת הרצח היא עבירה שלא קל להוכיחה. אך כאשר היא מוכחת, העונש הוא עונש מנדטורי, דהיינו: מאסר עולם, ללא שיקול דעת.

מתי אפשר לחרוג מעונש של מאסר עולם בגין עבירת רצח?
העונש על עבירת רצח הוא מאסר עולם. זהו הכלל. אך לכל כלל יש חריג. גם לעונש המנדטורי הקבוע בעבירת הרצח קיים חריג, שבגינו בית המשפט יכול לסטות מהעונש הקבוע. סעיף 300א לחוק העונשין קובע, כי במקרים הבאים, יוכל בית המשפט להטיל עונש פחות חמור ממאסר עולם, גם אם אדם הורשע בעבירת רצח, לאמור:

(1) במקרים שבהם הנאשם לא היה כשיר להבין את הפסול שבמעשה או להימנע מביצוע המעשה שביצע, בין אם בשל קושי שכלי ובין אם בשל קושי נפשי – כלומר, במקרים שבהם מחמת מצב נפשי בעת ביצוע הרצח, מוכח לבית המשפט, כי הנאשם לא היה יכול להימנע מביצוע הרצח או להבין את האיסור והשליליות שבמעשה. במקרה כזה, יוכל בית המשפט להקל בעונש ולהטיל עונש פחות חמור ממאסר עולם.

(2) הגנה עצמית לא סבירה – הגנה עצמית היא טענת הגנה במשפט הפלילי. כאשר אדם מבצע עבירה פלילית אך מצליח להוכיח כי העבירה נעשתה בשל הגנה עצמית, אזי הוא יזוכה מפלילים. אך לא פעם, הגנה עצמית חורגת ממידת הסבירות. כך שבמקרים כאלו, בית המשפט עשוי לעמוד בדילמה. מצד אחד, עומד בפניו נאשם שבאמת ובתמים פעל כדי להגן על עצמו. מצד שני, ההגנה העצמית שלו חרגה מהנדרש ומגדר הסביר ולבסוף הביאה למותו של אדם. לכן, המחוקק קבע כי במקרים כאלו, בית המשפט יוכל להימנע מלהטיל עונש של מאסר עולם. נדגיש כי במקרים אלו, עדיין העונש שיוטל יהיה חמור מאוד.

(3) התעללות נמשכת – בתי המשפט בישראל נתקלו מספר פעמים בדילמה הבאה: אישה שרצחה בעל לשעבר או קרוב משפחה, שבמשך שנים התעלל בה. האם במקרה כזה יהיה מוצדק להטיל עונש של מאסר עולם? התשובה שלילית. במידה ומוכח בפני בית המשפט, כי מעשה הרצח נעשה לאחר שנים של התעללות או התגרות, אזי יוכל בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו, להטיל עונש פחות חמור ממאסר עולם.

מה דינו של אדם שהורשע בניסיון לרצח?
החוק הפלילי מתייחס גם לסיטואציות, שבהן נעשה ניסיון לביצוע עבירה. אין ספק שגם ניסיון לבצע עבירה, חמור לא פחות מביצוע העבירה המושלמת. זאת, מכיוון שנאשם שניסה לבצע עבירה, אכן רצה לבצע אותה, אך תקלה מסוימת מנעה זאת ממנו. כך גם במקרה של ניסיון רצח שלא צלח. סעיף 305 לחוק העונשין קובע, מה הדין במקרה של אדם שניסה לבצע רצח שלא צלח: "העושה אחת מאלה, דינו מאסר 20 שנים: (1) מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם; (2) עושה שלא כדין מעשה, או נמנע שלא כדין מעשות מעשה שמחובתו לעשותו, בכוונה לגרום למותו של אדם והמעשה או המחדל עלולים מטבעם לסכן חיי אדם".

כלומר, מי שמנסה לרצוח או להרוג, דינו חמור לא פחות מאדם שביצע הריגה, קרי: 20 שנות מאסר. כאמור, אין ספק שניסיון לבצע רצח הוא חמור לא פחות. לכן, המחוקק מתייחס לכך בחומרה הראויה.

נעצרתי בחשד לביצוע עבירת המתה – מה כדאי לי לעשות?
עבירות המתה הן עבירות מורכבות, אשר בצדן עונשי מאסר חמורים מאוד. לכן, גם משפטים פליליים העוסקים בעבירות המתה, מורכבים, ארוכים ומצריכים ידע משפטי וניסיון רב. יתרה מכך, גם החקירה הפלילית העוסקת בחקירת עבירת המתה, היא לרוב חקירה מורכבת וארוכה. אך כיצד רצוי לנהוג בחקירה פלילית העוסקת בעבירת המתה? להלן מספר עצות:

ייעוץ משפטי: אין ספק כי הדבר החשוב ביותר במסגרת חקירה פלילית, הוא לקבל ייעוץ משפטי. חשוב לדעת כי יש לכם זכות לקבל ייעוץ משפטי לפני חקירה. על חוקר המשטרה לאפשר לכם לשוחח עם עורך דין מטעמכם, בפרטיות. הימנעות מייעוץ משפטי בשלב החקירה, עשויה לפגוע בכם מהותית בשלב מאוחר יותר, דהיינו: בשלב המשפט הפלילי.

להרחבה בנושא, מומלץ לקרוא את מאמרנו על חשיבות הייעוץ המשפטי.

להציג ראיות מטעמכם: במידה וקדמה התגרות לאירוע ההמתה, או שהאחריות לאירוע שגרם למוות לא מוטלת עליכם אלא על אנשים אחרים (למשל, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות), רצוי להציג לחוקר המשטרתי את מירב האסמכתאות והראיות לכך.

להיזהר מתרגילי חקירה: במידה ונעצרתם במהלך החקירה, כדאי מאוד לקחת בחשבון, שהמשטרה עשויה לערוך תרגילי חקירה, על מנת להוציא מכם הודאה בעבירה או כל אמירה מפלילה. בין היתר, ייתכן וגם יוכנס לתא המעצר "מדובב" (כלומר: איש משטרה בהסוואה). רצוי להימנע מלשוחח עם כל אדם בתא המעצר, כל שכן על האירוע שבגינו נעצרתם.

לסיכום:
עבירות ההמתה הן עבירות מורכבות שנושאות בחובן עונשים חמורים. הטעם לכך ברור: לאף אדם אין זכות ליטול חיי אדם. מצד שני, לא כל המתה של אדם אחר נעשית בכוונה תחילה. לכן, קיים מדרג של עבירות המתה. את המאמר נסיים בהמלצה חמה והיא: תמיד להיעזר בעורך דין, במידה ונעצרתם או הוגש נגדכם כתב אישום בגין עבירת המתה כלשהי.

גלילה לראש העמוד